מקדם קצבה בקרן הפנסיה: איך מחשבים, מה משפיע, ואיך לקרוא את הטבלאות בלי לפחד

מקדם קצבה הוא המספר שמחליט כמה כסף באמת ייכנס כל חודש בפרישה, לפני שמקבלים החלטות כדאי להבין איך הוא עובד ומחושב.

מקדם קצבה

מקדם קצבה, או מקדם המרה, הוא הדרך של קרן הפנסיה לתרגם סכום צבור לקצבה חודשית. זה נשמע כמו סעיף טכני בתקנון, אבל בפועל זה מה שמייצר וודאות לכל החיים.

החישוב הבסיסי פשוט מאוד: לוקחים את הכסף שנצבר בקרן ומחלקים במקדם. התוצאה היא הקצבה החודשית לפני מס. (כן על קצבת פנסיה משלמים מס.

דוגמה קצרה שמבהירה הכל: אם יש מיליון שקלים והמקדם הוא 200, הקצבה החודשית היא 5,000 ש"ח. אם המקדם עולה ל 205, הקצבה יורדת לכ 4,878 ש"ח. זה אותו מיליון, אך סכום חודשי אחר.

ופה נכנס הרובד הפסיכולוגי. כי המוח אוהב “סכום גדול” ומתקשה להתרגל במקום ל“הכנסה חודשית”. מיליון נשמע כמו עולם ומלואו, חמשת אלפים בחודש מרגיש פתאום כמו פשרה. מקדם קצבה מחבר בין שני העולמות.

למה אין מקדם אחד קבוע

אין מקדם אחד קבוע, וגם אין “מקדם נכון” שמישהו יכול להבטיח מראש. המקדם נקבע במועד הפרישה לפי פרופיל אישי ולפי הנחות אקטואריות (סטטיסטיקה של תוחלת החיים) של הקרן.

במילים פשוטות, הקרן שואלת: כמה זמן צפוי לשלם קצבה, מה הסיכוי לשלם קצבת שארים לבן או בת זוג, האם קיימת תקופת הבטחה, ואיזו תשואה הקרן מניחה שתצבור בזמן התשלום (כן, הכסף ממשיך להיות מושקע גם אחרי הפרישה).

ככל שהקרן “מתחייבת” לשלם יותר זמן או ליותר אנשים, המקדם עולה והקצבה החודשית יורדת.

איך בפועל מחשבים מקדם קצבה

אני אוהב לתאר את זה כמו שטר חוב ארוך מאוד. הקרן מתחייבת לשלם סכום כל חודש, ואז מחשבת כמה שווה היום כל שרשרת התשלומים הזאת, בהנחת תשואה שנקראת ריבית תחשיבית.

ככל שהריבית התחשיבית גבוהה יותר, המקדם נוטה לרדת. למה, כי הקרן “מרשה לעצמה” להניח שהכסף עובד תוך כדי, ולכן צריך פחות הון כדי לממן אותה קצבה.

במונחים שהרבה אנשים פוגשים: אם לא הייתה בכלל הנחת תשואה, המקדם היה מתקרב למספר החודשים הצפוי לתשלום. בפועל, בגלל הנחת תשואה, המקדם נמוך יותר, ולכן הוא הרבה פעמים יושב בערך בין 180 ל 200, ולא מתקרב לאזור 230 או 240 שהם 20 שנה שהיא תוחלת החיים בפועל.

טבלה קצרה שמסכמת את מה שדיברנו עד כה

איך לקרוא את התמונות והטבלאות שצירפנו

כאן מגיע החלק שבדרך כלל גורם לאנשים לסגור את הדפדפן, ואז ללכת לפייסבוק לשאול “מישהו מבין בזה?”. אז בוא ננשום, ונעשה סדר.

טבלת מקדמי המרה לקצבה לגבר בן 67 בשנת 2025

בתמונה הזאת רואים מקדמים לפי שני צירים.

ציר אחד הוא תקופת הבטחה בחודשים. 0 אומר שאין תקופת הבטחה. 240 אומר הבטחה של 20 שנה. ככל שתקופת ההבטחה ארוכה יותר, המקדם עולה, כי הקרן מצמצמת את אי הוודאות למשפחה. מדובר כאן על הבטחת קצבאות למי שתלוי בנו. 

הציר השני הוא אחוז קצבת השארים לבן או בת זוג. 30 אחוז אומר שלאחר פטירה, בן או בת זוג יקבלו שלושים אחוז מהקצבה. 100 אחוז אומר שבן או בת זוג יקבלו את כל הקצבה לכל החיים. ככל שהאחוז גבוה יותר, המקדם עולה והקצבה של הפורש יורדת כבר ביום הראשון.

שווה לשים לב לשורה של 0 אחוז. היא מיועדת למי שאין בן או בת זוג, כלומר רווקות, רווקות לשעבר, או מי שאין זכאות לשארים. שם המקדם נמוך יותר ועל כן נקבל יותר כסף כל חודש.

הקצבה הצפויה לגבר בן 67 בשנת 2025 בעבור מיליון שקלים

זאת בעצם אותה תמונה, רק מתורגמת לכסף.

אפשר לראות לדוגמה שבבחירה של 60 אחוז שארים ותקופת הבטחה 0, המקדם הוא 187.90 בתמונה 1, ולכן הקצבה בתמונה 2 היא בערך 5,322 שקלים לחודש.

לעומת זאת, במסלול ללא שארים ובלי תקופת הבטחה, המקדם יורד ל 177.16 ולכן הקצבה עולה לכ 5,645.

ובקצה השני, אם בוחרים 100 אחוז שארים ובלי תקופת הבטחה, המקדם מטפס ל 202.23 והקצבה יורדת לכ 4,945.

אותו מיליון, שלוש החלטות שונות, שלוש קצבאות שונות. וזה בדיוק המקום שבו הרבה אנשים מבינים שהפרישה היא לא “כמה יש”, אלא “איך בנויה ההתחייבות”.

מקדמי קצבה לפי שנים לגבר נשוי ולאישה נשואה

מקדמי המרה לנשים נשואות יוני 2025

למה, כי ככל שמדובר בדור צעיר יותר, ההנחות האקטואריות מניחות תוחלת חיים ארוכה יותר. יותר שנים של קצבה, פירושו מקדם גבוה יותר.

בתמונה של גברים נשואים רואים שבגיל 67, ילידי 1965 יושבים סביב 190.16, וילידי 1985 כבר סביב 194.74. זה הבדל שנשמע קטן, אבל הוא משפיע כל חודש, וכל החיים.

אותו עקרון מופיע גם אצל נשים נשואות, עם ערכים שמתיישבים על ההנחות לתוחלת חיים.

התאמת מקדם לפי פער גילאים בין בני הזוג

התקנון מחשב מקדמים לפי הנחה של פער גילאים טיפוסי בין בני הזוג. בטבלה הזו מופיעים “מקדמי התאמה” באחוזים.

המסר כאן חשוב יותר מהמתמטיקה: ככל שפער הגילאים גדול יותר, ובמיוחד כאשר בן או בת הזוג צעירים יותר משמעותית, הסיכוי לתשלום שארים לאורך זמן עולה, ולכן המקדם נוטה לעלות.

במילים פשוטות, פער גדול יכול “לייקר” את הקצבה מבחינת הקרן, ולכן להקטין את הקצבה של הפורש.

מקדמי קצבה לגבר ללא בת זוג ולאישה ללא בן זוג

כאן רואים את היתרון האקטוארי של מי שאין זכאות לשארים. אין צורך לתמחר תשלום עתידי לבן או בת זוג, ולכן המקדם בדרך כלל נמוך יותר, והקצבה החודשית גבוהה יותר עבור אותו סכום צבור.

זה לא “טוב” או “רע”. זה פשוט משקף התחייבות אחרת.

דמי ניהול מהקצבה – כמה יגבו ממך בפועל?

יש רכיב אחד שנמצא מתחת לרדאר: דמי הניהול שייגבו מהקצבה החודשית עצמה.

המשמעות היא שבחלק מהתקנונים, המקדם כבר כולל הנחה לדמי ניהול מסוימים. כאשר דמי הניהול התקנוניים ירדו למשל מאזור 0.5 אחוז לאזור 0.3 אחוז, זה השפיע על המקדם והגדיל קצבה.

אבל חשוב להבין נקודה פרקטית: אחרי ההמרה לקצבה, כמעט תמיד אין באמת “משחק” גדול על דמי הניהול. לכן מי שמתכנן פרישה חכם מתייחס לזה מוקדם, לא בדקה האחרונה.

מה יקרה למקדם הקצבה אם תוחלת החיים תעלה

פה אני רואה הרבה פחד, והרבה רעש. “המדינה תעלה מקדמים”, “הקרן תיקח לנו”, “עד שנפרוש כבר לא יישאר”.

המציאות יותר פשוטה: אם תוחלת החיים עולה, הקרן מצפה לשלם יותר חודשים, ולכן המקדם צפוי לעלות.

להמחשה, בגיל 67, רואים מגמה של עלייה במקדמים ככל ששנת הלידה צעירה יותר.

גברים, גיל 67

נשים, גיל 67

זה לא אומר ש ”הלכו הקצבאות”. זה אומר שצריך לבנות תכנון עם מרווח ביטחון, ולא להישען על מספר אחד כאילו הוא הבטחה.

איך המקדם משתנה לאורך השנים, ומה כדאי להבין מזה

רשות שוק ההון בוחנת לאורך השנים נתוני תמותה בפועל, משווה להנחות, ומתאימה תקנונים. לפעמים המקדם עולה בגלל עדכון תוחלת חיים, לפעמים הוא יורד בגלל שינוי בדמי ניהול תקנוניים או התאמות אחרות.

דוגמה יפה היא חוסך יליד 1985 במסלול עם 60 אחוז שארים. לאורך השנים נרשמו מקדמים שונים, בין השאר בגלל שינוי הנחת פער גיל ובגלל שינוי דמי ניהול.

שווה לזכור עוד דבר שמרגיע: מי שכבר התחיל לקבל קצבה, לא מושפע משינויי מקדמים עתידיים. השינויים משפיעים על מי שיפרוש בעתיד, לא על מי שכבר בפנים.

איך להשתמש בזה לתכנון פרישה מבלי להיכנס לחרדה

אני בוחר לחשוב על מקדם קצבה כמו על פנס קדמי. הוא לא קובע את הדרך, הוא מאפשר לראות אותה.

כדי ליישם בפועל, אני נצמד לתהליך פשוט, ושומר אותו לא מסובך בכוונה.

1. מגדירים גיל פרישה משוער

2. בוחנים מצב משפחתי בפועל

3. בוחרים אחוז שארים מתאים

4. מחליטים על תקופת הבטחה

5. מריצים שלושה תרחישים

6. בונים מרווח ביטחון

העיקרון הוא לא לנחש “מה יהיה המקדם”, אלא להבין מה כן בשליטה, ולהכין את החיים כך שגם אם ההנחות יזוזו, התוכנית לא תתפרק.