ניירות ערך שניתן לקנות ולמכור בשוק ההון ומייצגים הלוואת שניתנת לחברות ציבוריות ולמדינות ובתמורתן נקבל ריבית קבועה.
אגרות חוב הן ניירות ערך הנסחרות בבורסה בשוק ההון. איגרת חוב מייצגת הלוואה שניתנת לחברה ציבורית כמו קוקה קולה או למדינה כמו ישראל. עבור הכסף שנלווה נקבל ריבית לרוב פעם בשנה כ-% מסוים מהקרן. כלומר אם הלוונו כסף למדינה ישראל עבור 5% ריבית, על כל 1,000 ש"ח שנלווה נקבל 50 ש"ח בשנה ריבית ובסוף התקופה נקבל את ה-1,000 ש"ח שלנו בחזרה.
הסיכון באיגרות חוב הוא חדלות פירעון, כך שאם החברה או המדינה שהלוונו לה את הכסף לא יכולה להחזיר את החוב שלה היא תהפוך פושטת רגל ונאבד את הקרן או חלקה. הדרך לנהל את הסיכון הזה, היא להלוות כסף להמון גופים ומדינות, וכך גם אם אחת תשפוט רגל כל השאר ימשיכו לשלם.
רווחי ריבית (קופון): הלווה מחזיר למחזיק האיגרת את סכום הקרן בתוספת ריבית קבועה מראש.
רווחי הון: האג"ח היא נייר ערך שלרוב גם נסחר בבורסה באופן רציף. מחירי האג"ח משתנים על פי התנהלות המסחר בבורסה, שמושפע מההיצע והביקוש. כשמשקיע מוכר את האיגרת במחיר הגבוה מהמחיר בו קנה אותה, נוצר רווח הון.
על אף שאג"ח נחשבות לרוב השקעה בטוחה יותר מאשר השקעה במניות, ההשקעה בהן אינה נטולת סיכונים. כאשר חברה ואפילו מדינה (כפי שקרה בכמה מקרים בעבר) נמצאת בקשיים פיננסים וחוסר יכולת לשלם את החוב או אפילו את הריבית, מחזיקי האג"ח חשופים לסיכון של חדלות פירעון, כלומר: מצב שבו החוב לא יוחזר.
הגדרה: סיכון ריבית מתייחס לשינוי בערך אגרות החוב עקב שינויים בריבית השוק.
הגדרה: סיכון אשראי מתייחס ליכולת של המנפיק לעמוד בהתחייבויות התשלום שלו.
הגדרה: סיכון אינפלציה נובע מהאפשרות ששיעור האינפלציה יעלה מעל שיעור הריבית שמנפיקה האגרת.
במצב כזה יכול הלווה לבקש מבעלי החוב פריסה מחודשת של ההתחייבויות (דחיית החזרים), או צמצום ההתחייבויות ("תספורת"). במקרים חמורים של פשיטת רגל, החברה יכולה אף לא לעמוד לחלוטין בהתחייבויותיה, בעוד שבעלי החוב יכולים לנסות ולממש את נכסי החברה, אם נשארו כאלה. צריך לזכור, בהקשר זה, כי אגרות חוב רבות מונפקות ללא שעבוד ולכן במקרים רבים בעלי חוב אחרים (למשל, הבנקים) יקבלו עדיפות על פני בעלי האג"ח.
כמו בכל רכיב אחר בתיק ההשקעות, גם ההשקעה באיגרות חוב מושפעת מהעדפותינו כמשקיעים, מטרותינו, טווח ההשקעה ומידת הסיכון הרצויה לנו. אצל משקיעים שמעדיפים שחלק נכבד מתיק ההשקעות יושקע באפיקים סולידיים, ניתן בדרך כלל לראות נוכחות מסיבית של אג"ח מסוגים שונים.
אגרות חוב הן גם כלי מצוין למשקיעים שרוצים להצמיד את כספם למדד המחירים לצרכן או למטבע מסוים. הצמדה כזו מתאימה למשקיעים שצופים שינוי משמעותי באותו מדד, או למשקיעים שרוצים לשמר את ערך הכסף לטובת השקעה עתידית הנקובה על פי אותו מדד או מטבע, כאשר קיים חשש משחיקה בכוח הקנייה של השקלים שברשותם.
אגרות חוב הן אפיק ההשקעה שנרצה לשלב בתיק כדי להקטין את התנודתיות ולהפחית את הסיכון. נשתמש בהן ככלי לאיזון תיק ההשקעות ככל שנתקרב אל המטרה שלנו. כך שאם מדובר במטרת פרישה מוקדמת בעוד 20 שנה, נתחיל ב-100% מניות וככל שהזמן יעזור נקטין את החשיפה למניות ונגדיל את החשיפה לאגרות חוב.
איגרות חוב לא מתאימות לכולם, צעירים פחות צריכים אותם אל מול מבוגרים שיותר. ההתאמה תתבצע על פי הגיל, רמת הסיכון, המטרות וטווח ההשקעה. נשלב אגרות חוב, כחלק מתיק השקעות מפוזר בשלב אסטרטגיית ההשקעות ובתכנון הפרישה, שם נעסוק בהרחבה בשוק ההון.